היומן תורגם בלוחמי הגיטאות, מתוך יומן שמצאתי בספריה של אבי.
נועם רחמלביץ', מארכיון לוחמי הגיטאות הוסיף הקדמה.
בנוסף, ישנו תרגום מכתב של אבי להוריו ברומניה, ותרגום נאום של סבו של אבא, שהיה בין המסמכים
נועם רחמלביץ', מארכיון לוחמי הגיטאות הוסיף הקדמה.
בנוסף, ישנו תרגום מכתב של אבי להוריו ברומניה, ותרגום נאום של סבו של אבא, שהיה בין המסמכים
יומן שכתב אפרים ברקוביץ'
(Efraim Berkovici),
לימים בר - קובץ (Bar - Kovez)
בכפר הילדים "אילניה" באפלדורן (Apeldoorn), הולנד, בשנים 1947 - 1948.
מקור, רומנית (כתב יד)
תרמה: בתו עדית גל
(Idith Gal), ב -
26/11/2013 וב – 3/2/2014
אפרים ברקוביץ', בנם
של חווה (אוולינה) ברקוביץ' לבית שכטר (Chava [Evelina]
Berkovici nee Schechter), ילידת
1906, וזלמן ברקוביץ' (Zalman Berkovici), יליד 1900. אפרים נולד בשנת 1936 בטארגו ניאמץ (Targu Neamt), רומניה.
הוא, הוריו וארבעת אחיו - חנה (Chana Berkovici), ילידת 1929, קוקה (Kuka Berkovici), ילידת 1931, דינה (Dina Berkovici), ילידת 1934, שמואל (Shmuel Berkovici), יליד 1939 - גורשו ב – 1940 לפלטיצ'ין (Falticeni), רומניה. במאי 1944 נאלצו
לעזוב שוב את ביתם בעקבות התקרבות החזית. כל בני המשפחה שרדו את המלחמה. כולם עלו בשלב
זה או אחר לישראל. באוגוסט 1947 נשלחו אפרים ואחותו הגדולה דינה לכפר הילדים באפלדורן,
ואילו חנה וקוקה יצאו להכשרה חקלאית בלוגוש לקראת עלייה לא''י. בסוף 1948 עלו אפרים
ודינה לישראל באנייה "נגבה" ונשלחו לכפר הנוער "אלוני יצחק" (Aloney Yitzchak), שם הכיר
אפרים את אורה בוכהולץ (Ora Buchholz),
לשעבר סבטלנה שפירא (Svetlana Shapira).
השניים נישאו ונולדו להם שלושה ילדים. הוריו עלו לישראל ב - 1950; בשנת 1948 נולד לאפרים
אח נוסף - בנימין (Beniamin Berkovici).
אורה, בתה של לידיה אברמובה (Lidia Abramova), נולדה בחרקוב ( Kharkov;Kharkiv), אוקראינה. עם תחילת המלחמה נעצר אביה ונשלח לכלא, והאם לידיה ברחה
מהעיר עם שתי בנותיה. לאחר המלחמה נישאה האם ליהודי פולני ששמו דוד בוכהולץ (David Buchholz) ועברה
להתגורר עמו בפולין. אורה נמסרה לבית ילדים בוורוצלב (Wroclaw), פולין, משם הועברה לצרפת ובהמשך עלתה לא"י.
אפרים נפטר בישראל בשנת
2011.
פרט ליומן הזיכרונות
בתיק גם:
א. תעודות אישיות:
1. תעודת לידה של אפרים.
הונפקה בפלטיצ'ין, 1936.
מקור, רומנית (דפוס
וכתב יד), עמוד אחד
2. תעודת לידה של חווה
ברקוביץ' לבית שכטר.
הערה: לא ברור מדוע
בתעודת הלידה רשום שם המשפחה חכם ולא שכטר: חווה - לאה חכם
(Hava – Leia Haham), בתם
של בנימין - לייבה חכם (Benjamin – Leiba Haham) ושל אידס חכם (Idas Haham).
מקור, רומנית (דפוס
וכתב יד), עמוד אחד
3. תעודת נישואין של זלמן וחווה, 1928.
מקור, רומנית (דפוס
וכתב יד), עמוד אחד
4. תעודת פטירה של זלמן
ברקוביץ', 1958.
עברית (דפוס וכתב יד),
עמוד אחד
ב. מכתבים:
1. מכתב מאוקטובר
1929. למכתב שני מוענים (שני כתבי יד) ומצוין כי הוא נכתב בסולדנשטי (Soldanesti), מולדובה,
ובפלטיצ'ין.
מקור, רומנית (כתב יד),
עמוד אחד
2. מכתב שכתב אפרים
להוריו ב - 20/8/1948.
מקור, רומנית (כתב יד),
4 עמודים
ג. ספר הקדשות שנכתבו
לאפרים בשנים 1947 - 1949.
מקור, רומנית (כתב יד),
47 עמודים
ד. נאום ציוני שכתב
(ונשא) בנימין שכטר (Benjamin Schechter) ברומניה בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20
מקור, יידיש (כתב יד),
11 עמודים
ה. חוברת ובה תולדות
הקמת מועצת הנוער באלוני יצחק ופרוטוקולים של ישיבות המועצה לשנת 1954 – 1955.
מקור, עברית (דפוס)
ו. "קולנו"
– גיליון של בטאון חברי "הבונים" הלומדים באלוני יצחק, 21/10/1957.
מקור, עברית (דפוס),
16 עמודים
ז. יומן - זיכרונות
ומכתבים שכתבה חוה ברקוביץ' בשנים 1930 – 1945 לצד דברים שכתבו היא, בנותיה קוקה וחנה
ונכדתה אירית אהרוני כעבור שנים בישראל, בעיקר אחרי נפול יורם גנור (גרינברג), בנה
של קוקה, במלחמת יום כיפור.
העתק, עברית (דפוס),
131 עמודים
להלן סקירה על קורותיו
של אפרים בתקופת כתיבת היומן לצד ציטוטים נבחרים:
ב-7/8/1947 פותח אפרים
את העמוד הראשון ביומנו בציור של ספר ובהכרזת כוונות: "הודות לרצוני לנסוע לארץ
הצטרפתי לחברה של 'הנוער הציוני' ויחד אתי גם אחותי. גם חשבתי מה יכולה להיות מזכרת
יפה לחבורה העולה לארץ ישראל? מצאתי, אכתוב לי יומן. אהיה נאמן לאמת ואכתוב ביומן זה
רק על דברים אמתיים. אשמור אותו למזכרת. זו תהיה מזכרת יפה לאדם שבידו משהו שכזה מתקופת
ילדותו. לכן אני רוצה שדבר כזה יהיה גם לי".
היום הגורלי, 7 באוגוסט,
נפתח בוויכוחים בבית: "איך תתני לילד לנסוע ככה? מי יודע אם אי-פעם עוד תראי אותו?
אבל אמא בעלת הכרה נחושה משיבה: 'אני נותנת לו לנסוע אל ביתו האמתי'". באותו יום,
לאחר פרידה מהוריו, מאחיו ומאחיותיו, יוצאים אפרים, אחותו הגדולה דינה (ילידת 1934) וחברים נוספים לתנועה למחנה קיץ בהרים, שלב
מכין לקראת כפר הילדים אילנייה. במחנה הקיץ בבורשה מרמורש (Borsa
Maramures) מבלים הילדים בפעילות צופית,
בתחרויות ספורט, במסדרים ובשירה (10 עד 16
באוגוסט 1947). בסיום המחנה אמורים כל הילדים להישלח בקבוצות לקראת עלייתם ארצה.
לפני כן הם אמורים לחזור לבתיהם ליום-יומיים. בהגיעו לוואטרה דורני (Vatra Dornei) מסתבר
לו ולאחותו שאם לא יצטרפו מיד לקבוצת הילדים היוצאת לבוקרשט, הם יפסידו את העלייה.
אפרים כותב ביומנו (16/8/1947) "הצטערתי שלא יכולתי להיפרד ובכיתי הרבה".
ב-19 באוגוסט מגיעים
הילדים לבוקרשט, וממתינים שם כשלושה שבועות (עד 8/9/1947). בבוקרשט פוגשים אפרים ודינה
את אמם, שבאה לשם כדי להסדיר את עליית שאר בני המשפחה, ומתראים אתה ועם קרובים נוספים
מדי יום.
ב-8/9/1947 יוצאת הקבוצה
במסע צפון-מערבה להולנד, דרך ברטיסלבה, פראג וגרמניה ("גרמניה. מה שראינו בגרמניה,
רק חורבות, ושוב חורבות"), וב-22/9/1947 מגיעה אל יעדה, כפר הילדים "אילנייה",
אפלדורן, הולנד.
כאן מתחילה שגרה של
פעילות ציונית אינטנסיבית – לימוד על ארץ ישראל, לימוד עברית, פעילות ועדות
([18/2/1948] "היום התקיימה אסיפה, לא היו נושאים חשובים, רק נושא חשוב אחד. לחברה
אניטה מציקות חברותיה לחדר. החליטו לבחור ב'וועדת משפט' המורכבת מלייבצ'ו, חנה א',
חנה ט', גולדברג, הם ישפטו ויענישו עד 24/2/48"), ערבי תרבות, עיתוני קיר ועוד.
בסוף נובמבר מתאר אפרים מאורע משמח שקרה לו: "באנו לבית הספר, והמורה בישרה לנו
הפתעה גדולה. הוחלט על חלוקת פלשתינה. באותו יום היתה שמחה רבה. היה מצעד לפידים. הדלקנו
מדורה. בכל היער נשמע הד השמחה".
אחת לשבוע-שבועיים מוכרז
בכפר "יום עברית", שבו מדברים אך ורק בעברית: "1/1/48 'יום עברית' ראשון
בכפר. כולם מדברים רק עברית. 15/1/48, היום לא היה 'יום עברית' אבל היום היתה אזכרה
לגיבור שלנו אבא ברדיצ'ב, יום חשוב לא רק לתנועה שלנו כי אם לכל עם ישראל. אזכרה לאבא
ברדיצ'ב. 5 שנים למותו. הוא נולד בגלץ, עבר הכשרה בפלוריאסקה, עלה ב 1940 ב"קליפת
אגוז". עקב סערה קשה, לאחר שהצילוהו החברים מספינה אחרת, הגיע לארץ [...] לאחר
שנה וחצי אסיר במחנה עתלית, מצטרף הצנחן למלחמה נגד הגרמנים. אחרי ביצוע משימות נועזות
נתפס ונרצח. הוא הגיבור של התנועה שלו ושל העם כולו, אשר סבל הרבה ועוד יסבול עד שיגיע זמנו".
סדר היום של הילדים
מובנה. לאחר שעות הפעילות מוקצה זמן גם למנוחה ולצרכים אישיים. מהיומן עולה מה רב המשקל
השמור למשפחה בחוויה הרגשית של הנער. ב-9/2/1948 כותב אפרים, "אחר הצהרים הייתי ב'אורט'. אחר כך עשיתי שיעורים.
יצחק עזר לי קצת. כאשר הגיעה דינה מבית הספר, התחלתי לכתוב מכתב הביתה. בזמן שקראתי
אותו, מכתב מס 13, נזכרתי שיום הולדתו של אבא חל ב-12/2. ואני לא הזכרתי זאת. בהתרגשות
רבה אמרתי לדינה. מיד שאלנו שני דפים דקים ומעטפה. כתבתי דף אחד ודינה דף אחד ומיד
שלחנו את המכתב". כעבור כמה ימים, ב-12 בפברואר, כותב אפרים "היום היה יום
הולדתו של אבא. הייתי שמח וחשבתי איך חגגנו את זה בבית, ועוד יותר חשבתי על הזמן שבו
נהיה כבר כולנו יחד, ואיך נחגוג אותו יום קדוש לכל המשפחה שלנו".
הציפייה לקשר עם בני
המשפחה מלווה אותו לאורך כל התקופה. [17/2/1948] "בזמן הארוחה חילקו דואר. יצחק
הוציא מכיס אחד ערימה של מעטפות, גם מכיסו השני, גם מכיסו השלישי ערימה ואפילו מכיסו
הרביעי. היה המון דואר אותו יום, אבל אני לא קיבלתי".
אך המסגרת החברתית,
התמיכה של המדריכים, העשייה והלימוד מחזקים את הילדים ומעניקים להם משען, כפי שעולה
מנימת דבריו של אפרים ב-27/2/1948: "אחרי שהחברים בתורנות גמרו, התאספנו בחדר
של דינה. שם המדריך יצחק סיפר לנו איך צדים חיות. היו דברים מפליאים. למשל, בפה של
לווייתן סידרו מסעדה בצרפת. איש אחד נבלע על ידי לווייתן, הוצא ממנו חי, וסיפר איך
היה לו שם. מאוד מעניין היה לשמוע איך צדים פילים, נמרים, אריות, הנחש בוע וחיות אחרות
מהג'ונגל. נעשה מאוחר, גם החברים מבית הספר חזרו. כולנו שכבנו לישון. חילקו לנו את
הממתקים, ואחד אחרי השני נרדמנו. עבר יום כמו האחרים. אומר לכם 'לילה טוב'".
בתחילת מארס מתבטלת
החלוקה הקודמת של הילדים לשכבות גיל, ובמקום החלוקה הישנה מקובצים הילדים לארבע מסגרות
חברתיות (שתי קבוצות בכל אחת): מחנה "נצרים" בהדרכת מרים, גדוד "תלמים"
בהנהלת פנינה, גדוד "היורה" בהנהלת יצחק וגדוד "במאבק" בהנהלת
זיגי. באותו חודש עוזב את הכפר המדריך והמנהל האדמיניסטרטיבי בנימין זוסמן, שליח מא''י,
החוזר אל קיבוצו, רמת יוחנן. כל ילדי הכפר מכינים למענו אלבום ציורים, מזכרת אישית
וקולקטיבית. אפרים מצייר אנייה שפניה אל ארץ ישראל, ולא סתם אל ארץ ישראל, אלא אל נמל
חיפה, הסמוך לרמת יוחנן. לציור הוא מוסיף כמה
מילים ברוח הדברים שכתב בתחילת יומנו. כיום, 67 שנים מאוחר יותר, המילים האלה מקבלות
משנה תוקף: "מזכרת קטנה לעתיד מחבר, אפרים ברקוביץ', הנוער הציוני".
במכתב האחרון שכותב
אפרים להוריו לפני עלייתו ארצה (20/8/1948) הוא מתאר את המושבה "מתגעגעים למולדת"
(מולדת שעוד טרם היה בה, יש לציין, ואף על פי כן מהווה עבורו בית – הרבה יותר מכל מקום
אחר שבו גדל), שפורקה ב-13/3/1948: "המושבה תישאר סמל בלבנו. זו המושבה הראשונה
של 'הנוער הציוני' בהולנד. אמנם המושבה נגמרה כבר, אבל הסמל שלה יישאר בלבנו לנצח.
במילים אלה אני מסיים את מכתבי זה אליכם. שלכם - הבן, הנכד, האחר, שמקווה לראותכם בקרוב
במדינה החדשה, אפרים".
הערה: היומן כולו (מקור
המובאות שלעיל) תורגם מרומנית על ידי ביאנקה רודיך, ממקימי מושב אלוני אבא, הקרוי על
שם אבא ברדיצ'ב. ביאנקה, ילידת רומניה, גורשה בתקופת המלחמה עם משפחתה לטרנסניסטרייה.
לאחר השחרור היתה פעילה בתנועת "הנוער הציוני" ברומניה, וב-1947 ליוותה קבוצה
של בני נוער לארץ. לאחר שנת מעצר בקפריסין הגיעה ארצה והצטרפה לגרעין המייסד של אלוני
אבא על אדמות המושבה הטמפלרית "ולדהיים". ביאנקה חיה כיום (2015) באלוני
אבא.
להלן תרגום בלתי ערוך
של היומן:
יומן שכתב אפרים ברקוביץ
(2 חסר) מלה להקדמה: הודות לרצוני לנסוע לארץ הצטרפתי לחברה של הנוער הציוני ויחד אתי
גם אחותי. גם חשבתי מה יכול להיות תזכורת יפה של חבורה שעולה לארץ ישראל? מצאתי, אכתוב
לי יומן. אהיה נאמן לאמת ואכתוב ביומן זה רק על דברים אמיתיים. אשמור אותו למזכרת.
זו תהיה מזכרת יפה לאדם שבידו דבר כזה מזמן ילדותו, לכן גם אני רוצה שדבר כזה יהיה
גם לי.
פלטיצ'ני 7/8/47. השכמנו
בשעה 530 והתחלנו להתכונן לעזוב את העיר. אחרי שעברתי הרבה הכנות, בדיקות רפואיות,
ויכוחים בבית: איך תיתן לילד כך לנסוע? מי יודע אם פעם עוד תראה אותו? אבל אמא בעלת
הכרה נחושה השיבה: "אני נותנת לו לנסוע לביתו האמיתי". והנה הגיע אותו יום,
בשעה 830 נפרדתי מאבי היקר, בשעה 900, עם תרמיל על הגב צעדתי אל תחנת הרכבת ומחשבתי
היא להתראות איתם בארץ. בשעה 1000 פחות 5 דקות, נפרדת מאחי היקר, סילביו, בתחנת הרכבת. בשעה 1000 עזבנו את העיר פלטיצ'ני, העיר
בה נולדתי וביליתי את ימי הולדתי הראשונים. הנסיעה ברכבת לא היתה חשובה. בגלל עשן של סיגריה הפעילו אזעקה, הרכבת נעצרה ואנו נבהלנו.
נשרפה מזוודה אחת. בסוף הגענו לווטרה דורנו. בבית הילדים שם התקבלנו כמו בבית. הימים
של 8 ו-9 לחודש עברו בשעמום וקצת טיולים בעיר. את היום השני בילינו במושבה עם חברה.
ויטרה דורניי 10/8.
היום השכמנו בשעה 230 ויצאתי לדרך ל"מושבה" [(מושבת קיץ) כך בתרגום,
המקלידה] במכונית. הדרך היתה יפה מאד. היו איתנו גם חברים מבוקרשט. בשעה 0700 הגענו
למושבה. פגשנו חברים, מכרים מפלטיצ'ני וממקומות אחרים.
פנטינה בורשה מרמורש
10/8 מקום מושבת הקיץ. הרגשתי את מזג האויר הטוב בגובה של 1660 מ'. מסביב התהלכו חברים.
הרגשתי שאני נמצא בקרב הרבה חברי הנוער שלנו, כ 1,500 אחים שלי. בגלל שהיינו עייפים
מהדרך, נתנו לנו חדר, לי ולעוד 5 חברים, שנשכב לישון מוקדם. עם אותם בנים מסירט הסתדרתי
מצוין. היתה לי גם שמחה גדולה שפגשתי את אנוצה (אחותי). היום הכרתי עוד רבים ממחנה
המקשיבים, הצעירים ביותר. היינו על יד הארמון, פגשנו גם את הצופים ואת החלוצים. שמחתי
מאד לראות את אנוצה אחרי שלא ראיתי אותה במשך 6 חודשים.
6-9 12/8 היום התעוררנו
שמחים יותר. בחוץ היה קריר ונעים. היינו בפקודת בוקר. אמרו שהיום יתקיימו משחקי כדורגל,
התחרויות בין הקנים. אחרי שלושה משחקים בהם השופט היה פריץ, הקן פיאטרה ניאחץ זכה.
אחרי המשחק נפרדתי מאנוצה אשר חזרה לסניף (הכשרה).
13/8 פקודת הבוקר, פנינה
הודיעה לנו שהיום יתקיימו בחינות של [?] ואיתות. הבחינות היו בבוקר. אחרי הצהרים היו
אימונים. אני לא עשיתי בחינות כי לא התכוננתי, כך עבר יום נוסף.
14/8 היום אכתוב יותר,
מה קרה מבוקר עד ערב. בשעה 630 יוליו התחיל לשרוק, לעבור בין החדרים, לצעוק "בוקר
טוב, השכמה". כולנו קפצנו מבין השמיכות, לקחנו סבון, משחת שניים, מברשת, איתנו
המגבת ורצנו להתרחץ ליד הנחל. כל אחד עד חצי גופו. אחרי 3/4 שעה התאספנו ליד הדגל,
בריבוע, לקראת פקודת בוקר. אנשי המשמר של הדגל עמדו שמחים. בזמן הפקודה, אני ועוד בחורה
היינו במשמר. הרגשתי שמחה רבה, גאוה וגם אחריות רבה, הרי שמרתי על דגל המחנה. בזמן
הפקודה, אאורל, פנינה ופריץ מסרו לנו כמה הוראות למען הסדר הטוב של המחנה. מודיעים
מי הוא התורן ומהי תכנית היום. מיד אחרי הפקודה
קבלנו ארוחת בוקר, פרוסת לחם קצת מעופשת וחלב. אחרי ארוחת הבוקר ירדנו למגרש הספורט,
היו תחרויות ריצה. מכל "קן" נרשמו
שלושה לתחרות התמדה ושלושה לתחרות מהירות. בהתחרות ההתמדה שהתקיימה על המגרש,הייתי
ששי. במהירות, שהתקיימה על הכביש, הייתי השלישי. אחרי ההתחרויות
האלה הגישו ארוחת הצהרים, מרק ירקות
בלי לחם. אחרי הצהרים – מנוחה. אחרי המנוחה הייתי בביקור רופאים. לקראת ערב הכנתי, יחד עם יוליו, עצים למדורה. אחרי ארוחת הערב היה ריקוד
ערב. אחרי הפקודה היתה מדורה. נעים מאד. שרו שירים. הקן [?] שר שירים מספר, הציגו כמה
סקטים. פריץ שר לנו שני שירים יפים מאד. עם שיר הערב נגמר היום.
10-12 15/8 יום ירוק,
הודעת סיום. מספר חברים התעוררנו בשעה 0530 והכרזנו "יום ירוק", קשרנו את
פריץ, גם את מימי קשרנו לדגל. אאורל היה חולה. גם טוליו ואלה היו קשורים. את המחסנאי
לא קשרנו, שיתן לנו אוכל. נבחר ראש המחנה ומנהל יום. היום יום יפה. אחרי הצהרים הייתה
שמועה, נוסעים הביתה. המושבה נסתיימה. כל אחד לקח את החבילה שלו והתארגנו לפי
"קנים", אצל הצופים. בקן פלטיצ'ני 20 חברים. בסוף היתה הודעת הסיום. טוטיו
ואבני נאמו נאומים. הקן פלוישטי קיבל את הדגל. דגל ההסתדרות ניתן לבית הילדים מווטרה
דורניי. אחרי ההודעה מסמנים איזה קנים נוסעים כבר היום ואלו רק מחר. העובדה שהמושבה
נגמרה מוקדם יותר, זה קרה בגלל שינוי פתאומי של ערך הכסף. באותו לילה לא הייתי אצל
המקשיבים, הצטרפנו לצופים. לא ישנו בכלל. טוטיו ישב עם כמה חברים, ביניהם גם אני, סביב
למדורה קטנה, ליד שער הארמון כולנו שרנו. טוטיו עוד נאם נאום קצר ושר לנו שירים.
16/8 פנטינה-בורשה.
בצהרים מגיעה הוראה. כל החברים אשר יוצאים עם עלית ילדים, נוסעים הביתה למען עלייה.
בשעה 500 נפרדתי מן החברים מפלטיצ'ני, ויחד עם אחותי ועם חברים מבית הילדים שוילדינר,
אניטה, טוטיו ואחרים יצאנו לורטה דורניי. הדרך היתה נעימה ובערב הגענו. כאן בווטרה
דורניי נודע לי, אם לא אסע יחד עם ילדי בית הילדים לבוקרשט, אפסיד את העליה. הצטערתי
שלא יכולתי להפרד ובכיתי הרבה. בהודעה, בערב, אמרתי שאני נוסע. כך עבר היום הזה.
18/8 ווטרה דורניי.
יום שני. היום קמתי מוקדם יותר. פגשתי את דוידי אשר עמד לנסוע יחד אתי. הוא הכיר לי
את דגי פלור, פולק צבי, מנדלוביץ, שלום ירמי, משה שכטר וחברים נוספים. בשעה 700 נסענו
עם אוטו ליקובני יחד עם חברים מבית הילדים
והמנהל זאב. יצאנו עם הרכבת מיקובני ישיר לבוקרשט. הנסיעה היתה נעימה. לאחר יום ולילה הגענו לבוקרשט.
13-14-15 בוקרשט! היום
בשעה 630 הגענו לבוקשרט, נשארנו בתחנת הצפון חצי שעה עד שהחבר זאב שכר שני אוטובוסים שיובילו
אותנו לסניף מריה רוזטי 21. בשעה 0730 הגענו לסניף.התרחצנו לפ יתור, אכלנו קצת.
קבלנו חופש שעה אחת. בסניף לא היה טלפון. נכנסנו לבית
פרטי זר והרשו לי לדבר בטלפון.דברתי עם דודה רשליקה, הודעתי שאני ודינה נמצאים
בבוקרשט, רח' מריה רוזטי 21. היא ענתה לי שאמא שם ובשעה 1000 היא תהיה אצלנו. אני ודינה
שמחנו מאד. שאלתי פה ושם הגעתי לפיאצה נציוני, ומשם לבד. אמא שמחה מאד שראתה אותנו,
ואנו שמחנו מאד. גם שמחנו לראות את דודה רשליקה, דוד ריוק, וודי, סורל גברת ומר ברוהוביץ.
חזרנו לסניף עם אמא ודינה ושם נודע לי שכל
החברים יצאו לרח' סבורולויי 13. לאחר ששאלתי כמה עוברי דרך, הגעתי לבית ספר "קולטורה",
פגשתי את ברנד, פרדרו, איליק, ליאונש ריטנלשטיין ואחרים. התמקמנו שם באיזה חדר ונודע
שלא נוסעים לפני יום א'.
יום ד 20/8.הייתי היום
אצל דודה רשליקה, ראיתי גם את דודה רוזיקה, דודרה פרידה וג'לו כאן. בסבורולאי היה מעט
אוכל, אכלתי גם אצל הדודה. כך עברו יום' ה, יום ו', בשעמום. בשבת ראיתי את לוניו.
24/8. היום היה לי מפקד אצל בורשטיין.לא ידעו מתי ניסע.
עוד יום עבר. 25/8 יום ב',אמא באה לבקר אותנו כל
יום, כך הגיעה גם היום, הביאה לנו קצת כסף, פירות. לפעמים רוקדים "ולד"
והיום עובר. יום ג' 26/8 כבר שבוע שאנו נמצאים בבוקרשט, משעמם. מחכים בחוסר סבלנות
לנסוע.
יום ד 27/8. הימים עוברים,
יש מעט אוכל. לעתים אוכלים אצל דודה. את אמא רואים כל יום.
יום א' 31/8 היה היום
מפקד. היה שר מהולנד ויהודה השליח שלנו מהארץ. אדון השר עשה עלינו רושם טוב. דיבר אלינו
צרפתית ויהודה תרגם לנו. יום ב' 1/9 ביום ב' היה מפקד. הודיע לנו ששלוש נשים ידאגו
לנו לאוכל עד הנסיעה.
16-17-18 12/9 הימים
עוברים עלינו ללא תכנית, מחכים ל"עליה".
3/9 כבר שלושה ימים
אנו נמצאים בסניף מריה רוזטי.פנינה לימדה אותנו את השיר. איטער דיגרינינקע בייילאעך
(תחת העצים הירקרקים).
4/9 היום נפרדתי מאמא,
בכיתי קצת, אמא נסעה לפלטיצ'ני, לשלוח גם את אבא.
5-6/9 הימים עברו בלחכות
לעליה. בקרנו גם בצישימיגאלי (פארק גדול).
7/9 כאשר חזרתי מדודה
רשליקה, פגשתי את יעקב. הוא מסר לי שעד שעה 0600 חייבים להיות ארוזים ומוכנים. מחר יוצאים לדרך. לאחר שגמרתי לארוז
טלפנתי לדודה רשליקה, בערב באו דוד ריקו, דודה רשליקה, טדי, סורל, דודה רוזיקה. הביאו
לי מתנות ונפרדנו. בערב יצחק סיפר לנו
סיפור.
8/9 בוקרשט: הבוקר היתה
"הודעת פרידה", היינו כולנו שמחים. דודה רשליקה, פרדריקה ודודה רוזיקה באו אלינו.
רוזיקה נפרדה ונסעה. דודה רשליקה
ופרדריקה עוד חיכו עד שאנו יצאנו באוטובוס לבניאסה.השתדלתי להיות שמח בזמן הפרידות.
הבניאסה חכינו עד שעה 700. עוד הגענו לתחנתהרכבת, דוד ריקו, דודה רשליקה, טדי וסורל.
שוב נ פרדנו. הרכבת זזה, רואים מטפחות, ידיים מתנופפות באויר. סימן פרידה. עזבנו את
בוקרשט בשיר "קדימה הנוער" ו"להתראות". בחושך של הלילה עוד רואים
בדרך איזה בית קטן. עוברים הרים, מנהלת פרדיאל, הרבה מנהרות, כך עבר היום השני.
9/9 [?] קורטיצ' עוזבים
רומניה, עוברים להונגריה בודפשט, הפוסטה ההונגרית. הבוקר עברנו דרך ברשוב, אלבה אליה
ארד. שם עמדנו זמן מה. ההורים של דוני הביאו אוכל לכל החברה ונסעו איתנו עד קורטוצ'
(גבול) שם עמדנו 3 שעות. בדיקת דרכונים. בשעה 300 פחות 10 דקות הגענו להונגריה. הרכבת
הגבירה מהירות. לילה. מרחוק ראינו יער צפוף של אורות. שומעים צעקות ואחרי זמן מה מגיעים
לבודפשט. תחנת רכבת יפה מאד. הרכבת יצאה לדרך. אחרי זמן מה עברנו מעל לדנובה. לקראת
בוקר הגענו לצ'כוסלובקיה.
10/9 צכוסלובקיה, אחרי
נסיעה של יום ולילה עברנו ערים רבות ומקומות יפים, אחד מאלה היתה ברטיסלבה. בערב הגענו
לפראג.
11-20/9 פראג.ב
20/9 עזבנו את פראג.
21/9 גרמניה. מה שראינו
בגרמניה, רק חורבות, ושוב חורבות. בסוף הגענו להולנד.
19-20-21-22 22/9 הולנד.
קיבלו אותנו בהולנד כאילו הגענו הביתה. בלילה הגענו לאפלדורן. האוטובוס הביא אותנו
לכפר שלנו. אי אפשר לתאר כמה יפה קבלו אותנו. עם הזמן הכרנו היטב את היער שם. כעבור
שבועיים כתבתי גלויה ראשונה הביתה.
20/10 זההתאריך של התחלת
הלימודים בבית הספר. לא היה הרבה אוכל. לרוב קמנו מליד השולחן כפי שהתישבנו (זאת אומרת:
רעבים).
29/10 היום לראשונה
חלקו לנו כסף. נבחרו גזברים: חנה ט, מרצל ק.והמדריך יצחק.
30/10 יום א',
30/10 באנו לבית הספר והמורה בישרה לנו הפתעה גדולה. הוחלט על חלוקת פלשתינה. באותו
יום היתה שמחה רבה. היה מצעד לפידים. הדלקנו
מדורה. בכל היער נשמע הד השמחה.
11/12 הזמן עובר והאוכל משתפר כל הזמן.
14/12 הערב היתה חגיגה
לכב' חנוכה אשר מאד הצליחה.
15/12 בפעם שניה הודעה
בחברה. 26 שנים להקמת הסתדרות העובדים. 26/12 ביקר אצלנו שליח מן הארץ. הוא דיבר קצת אלינו
ובילינו היטב.שמו היה הרצפלד.
31/12 בגלל שגיאה, הוחלט
שיהיה יוםללא מדריכים. הועד היה מוכן. היום
עבר טוב מאד. כלהחברים השתתפו. הניקוי התקיים, כל התוכנית
בוצעה. אף סעיף מסדר היום לא נשכח, הכל בוצע בסדר. האסיפה בערב נוהלה ע"יחברים.
בכלל, יום ללא מדריכים עבר בשלום.
1/1/48 "יום עברית"
ראשון בכפר. כולם מדברים רק עברית. 15/1/48, היום לא היה "יום עברית" אבל
היום היתה אזכרה לגיבור שלנו אבא ברדיצ'ב, יום חשוב לא רק לתנועה שלנו כי אם לכל עם
ישראל. אזכרה לאבא ברדיצ'ב. 5 שנים למותו.
הוא נולד בגלץ, עבר הכשרה בפלוריאסקה, עלה ב 1940 ב"קליפת אגוז". עקב סערה
קשה, לאחר שהצילו החברים מספינה אחרת, הגיע לארץ. למחנה עתלית, ביום הראשון. לאחר שנה
וחצי אסיר במחנה עתלית, מצטרף הצנחן למלחמה נגד הגרמנים. אחרי ביצוע משימות נועזות
נתפס ונרצח. הוא הגיבור של התנועה שלו ושל העם כולו, אשר סבל הרבה ועוד יסבול עד שיגיע
הזמן שלו.
23-24-25 26/1 טיול
ט"ו בשבט.
7/2/48 החל מהיום אכתוב
יותר סדיר ביומני זה. הבוקר הייתי בעיר וקניתי 10 בולים, אחרי הצהרים שיחקתי וגם עשיתי
שיעורים. היה שבת. ערב היתה פקודה. אחרי הפקודה בילינו היטב לרגל יום הולדתה של החברה
לנה. בערב, השכבה, כמו בכל ערב. חלקו סוכריות. היום עבר כמו יתר הימים.
8/2/48 היום בשעה
630 נשמע הפעמון. הגיע זיגי. מיד היתה השכמה.
התחרצנו, התלבשנו,סידרנו מיטות וירדנו לארוחת בוקר. היה יום יפה, אבל רוח נשבה. ב
840 קמנו מהשלחן, ב 900 היינו בבית הספר, השיעור
התחיל. ב 1200 חזרנו הביתה. אחרי הצהרים עשינו שיעורים. דינה יצאה לבית הספר. בשעה
400 הגיע לבית שלנו מנהל עלית הנוער באירופה, לוינסקי. דודה רשליקה כתבה לי לפנות אליו,
הוא ימסור לנו ד"ש. חבל. הוא לא עלה אלינו, לקומה 2. אני מקווה לראות אותו מחר.
בשעה 500 חזרו החברים מבית הספר. מאוחר יותר ירדתי לארוחת ערב. אחרי ארוחת הערב היתה
שיחה לפי שכבות. בשכבה שלנו היתה אסיפה עם יצחק.דובר על הפתקה של טיבי בה ביקש להתפטר
מתפקיד המזכיר וחבר ועד השכבה. הוחלט שטיבי
נשאר מזכיר המשק. השיחה הסתיימה והיה כיבוי אורות. בחושך כל אחד עוד סיפר זכרונות מן הבית, חוויות. עבר גם היוםה זה
כמו כל הימים האחרים.
9/2/48 הבוקר, כמו כל
בוקר, היתה השכמה, רחצה,הלבשה, סידור מיטות. בזמן ארוחת הבוקר נפרדנו מטורי ובלימצי, שנסעו לנורווגיה
מסיבות בריאות. בבית הספר היינו עליזים, התכוננו למבחן של מחר. בשיעור האחרון,
שיעור גיאומטריה, נכנסה חובשת מבוהלת לקרוא למורה קליין. אחרי דקות מספר הכניסולכיתה
כמה בנות כמעט מעולפות. אחדות שכבו על הספסלים, אחרות הושיבו על כסאות. מפיהם היה ריח
של עשן ופחם. השיעור שלנו הופסק, ואנו היינו מבוהלים. יותר מאוחר ספרו לנו מה קרה.
הבחורות האלה היו בסדנת התפירה. שם היו הרבה גזיםשל פחם. ברגע שיצאו לאויר הנקי הן
כמעט התעלפו. אחר כך הלכתי הביתה ואותן בחורות נרגעו. אחרי הצהריםהייתי ב"אורט".
אח"כ עשיתי שיעורים. יצחק עזר לי קצת. כאשר הגיעה דינה מבית הספר,התחלתי לכתוב
מכתב הביתה. בזמן שקראתי אותו מכתב מס 13, נזכרתי שיום הולדתו של אבא חל ב 12/2. ואני
לא הזכרתי זאת. בהתרגשות רבה אמרתי לדינה.
מיד השאלנו שני דפים דקים ומעטפה. כתבתי דף אחד ודינה דף אחד ומיד שילחנו את המכתב. המכתב שהתחלתי לכתוב לפני כן, הפסקתי.
27-28-29 אחרי ארוחת
הערב הלכנו כולנו לתיארטון. אדון זר אחד לימד אותנו שירים, שר לנו וגם ניגן בפסנתר.
היה נעים אבל לא היתה לי סבלנות להשאר בגלל שחשבתי על המבחן של מחר. בשעה 8 הלכתי הביתה.
אחרי "השכבה" עוד היו כמה שיחות והיה לילה.
יום ג' 10/2 הבוקר מיד
לאחר ההשכמה ניערתי את השמיכות, התרחצנו, סידרנו מיטות והלכנו לארוחת בוקר. אח"כ
הלכנו לבית הספר עם המחשבה למבחן. המבחן לא התקיים בשיעור הראשון בגלל שחיכו למבקר.
בשיעור השני כתבנו מבחן. כל אחד כתב על מה שהוא בחר מן השיעורים שנלמדו. אני כתבתי
"ביקור". אחה"צ עשיתי שיעורים. אחרי ארוחת הערב הגיעה אלינו חבילה מהבית,
הגדה (פסח) מגיל [?] מחברת החיבורים שלי, המשפט הספרותי שניהלתי, מחברת חדשה ועבה בשביל
"יומן", שני עיתונים עם תמונות, הספר "מקראה" ומכתב אשר שמח אותי
הכי הרבה. החליפו בגדים, אמרו לנו להתלבש וללכת לתיאטרון כי באים מורים חדשים. היו
שם 5 מורים חדשים. בנימין הציג אותם. אחד המורים דיבר יידיש. אח"כ שרו כמה שירים.
המורה קליין נאם נאום קצר. גם המקהלה שרה שירים מספר שירים, ניהל אותה מאיר. הלכנו הביתה, היום עבר מהר והיה לילה.
11/2 היום אין לי מה לכתוב. היה יום רגיל כמו ימים אחרים. בערב היתה
אסיפה, דברו על עניינים שונים. בסוף דיברו על "שיתוף א'" והחליטו שבאסיפה
שתתקיים בעוד שבועיים יוחלט על גורל השיתוף.
שרנו "קדימה הנוער" ושיר ערב, ולילה טוב. מחר "יום עברית".
12/2/28 היום
"יום עברית". דיברו רק עברית, כתבו רק עברית, אני התחלתי
מכתב לברנד, מכתב לדודה רשליקה ומכתב לארתור. דינה כתבה הביתה.
היה גם יום הולדת לחנה. כל השכבות היו בחדר של חנה. רק שכבה ג' היתה בשיחה עם פנינה
על "הבילויים". בשעה 8 גם אני, שכבה ג', הלכנו לחדר של חנה ובילינו יפה.
אני לא הלכתי כי רציתי להמשיך את המכתב לארתור. אבל הבאתי מתנה לחנה בקופסת פח קטנה,
סיכה וצמיד. חוץ מזה, היה היום יום הולדתו של אבא. הייתי שמח וחשבתי איך חגגנו את זה
בבית, ועוד יותר חשבתי לזמן,כאשר נהיה כבר כולנו יחד, ואיך נחגוג אותו יום קדוש לכל
המשפחה שלנו. ועוד יום עבר כמו הימים האחרים.
30-31-32 13/2/48 הבוקר
ניערנו שמיכות, התרחצנו, התלבשנו וסידרנו את המיטות. שלחנו מכתבים. הלכנו לבית הספר. השיעור השלישי היה מלאכת יד".
התחלתי לרקום פרח צבעוני. אחרי הצהרים כתבתי לאמריקה וסיימתי לכתוב את המכתב ל"קן".
בערב היתה "קבלת שבת"באחריות שכבה ב'. זה היה מוצלח מאד. היה גם המורה שלמה
שלימד שני שירים וסיפר לנו סיפורים מהארץ. הזמן עבר, השעה 900, המורה הלך ואז התחלנו
לרקוד "ולד". בלי שנספיק לרקוד גם – גילו- בשעה 930 פקד זיגי "הקשב"! שרנו שיר ערב כמו אחרי
כל קבלת שבת. היה כיבוי אורות בחדר. עוד סיפרנו כמה בדיחות, ולאט, כל אחד בתורו, עייף
מעול היוםונרדם. עבר עוד יום כמו קודמיו.
14/2/48 בשבת, השכמנו,
אני וטיה, בשעה 600 וכתבנו הביתה. על אף שההשכמההיתה רק בשעה 800. אחרי הרחצה התלבשנו,
ובזמן ארוחת הבוקר הודיעו לנו שאחרי כן יהיו תחרויות, ואחריכן נהיה חופשים. אחרי ההתעמלות,
התחלתי גם איזה תרגילים עם גובי, ליד ניצנים ודרך כל היער, עייפים אבלהלכנו עד אמצע
היער ואח"כ עשינו התחרות בקפיצה למרחק. השרירים ברגליים באמת התחזקו. היה כבר
צלצול שני קריאה לארוחת צהרים ואנו טרם הגענו. יצחק בא לקרוא לנו. אחרי הארוחה לא עלינו
לחדר, שוב שיחקנו, עשינו קפיצות, כמעט עד לערב. אח"כ עוד שיחקנו "המלך נותן
את חייליו". בארוחת הערב מודיעים שבשעה 700 תהיה פקודה. בשעה 0700 התחילה "פקודת שבוע". מרים הודיעה: "ביקורת השבוע שעבר ותכנית השבוע הבא (בעברית).יצחק
הודיע אותו דבר אבל ברומנית. אחרי כן היתה שיחה עם יצחק על...[כךבתרגום, המקלידה] אחרי
השיחה היינו כולנו בחדרה של ספרנצה,היה יום ההולדת שלה. רקדנו "ולס" ובילינו היטב. שרנו שיר ערב וב 900 עלינו לישון. היינו
עייפים. נרדמתי ברגע שנשכבתי.
15/2/48 היה יום יפה. בשעה
ראשונה לא למדנו כי המורה מאמשטרדם
לא הגיעה. בשעה זו חזרתי על שיעורים קודמים. בשעה השניה, המורה הגיעה אחה"צ. גמרתי
את השיעורים. יחד עם מספר חברים יצאנו לבקר בית ביער. הערב היו שיחות לפי שכבות.באנו
עם דףניר ועפרון לשיחה עם יצחק. התחלנו להתכונן לבחינה למתחיל. התחלנו עם לימודי צופיות.
אחרי השיחה הלכנו לישון.
33-34-35 16/2/48 הבוקר,
אחרי התפילה, העתקתי למחברת עבה את השיחה של אמש. בבית הספר היה לנו יום טוב. היה מבקר.
יותר מאוחר נודע לנו כי זה הוא מנחם לנגר, המנהל של "עלית הנוער" באירופה.
הוא שייך ל"העובד הציוני". שמחנו מאד איתו, הוא אכל איתנו ארוחת הצהרים ופתח
ב -ל"תיאבון" שרנו מספר שירים. אחרי ארוחת הצהרים עשיתי שיעורים.בערב שוחחנו
קצת על השכבה. בשעה 730 הלכנו כולנו לתיאטרון. אותו לנגר סיפר לנו בהתחלה בדיחה, לימד
אותנו שיר על מנת שנתחמם. אח"כ סיפר לנו על המצב בקפריסין. כמה קשה היה בהתחלה.
איךהתחילה הפעילות שם. עלו שם המון דברים ואיך זה נראה עכשיו לעומת ההתחלה. לאחר שגמר
לספר, חזרנו הביתה לישון, מאד התרשמתי מהפעילויות האלה.
יום ג' 17/2/ היום,
כמו בכל יום, הסדר הקבוע, בזמן הארוחה חילקו דואר. יצחק הוציא מכיס אחד ערימה של מעטפות,
גם מכיסו השני, גם מכיסו השלישי ערימה ואפילו מכיסו הרביעי. היה המון דואר באותו יום,
אבל אני לא קבלתי. אחרי הצהרים עשיתי שיעורים, בערב התלבשנו יפה וחכינו ללנגר, לבוא
להעביר לנו שיחה. לדאבוני הוא לא הגיע,שינינו את התכנית. לאחר השינוי,התאספנו בחדר
האוכל, שכבה ג' הציעה נושאים להצגה, אפילו חלקו תפקידים לקראת קבלת שבת. אחרי ההכנות
האלה הלכנו לישון, היום הזה עבר כמו כל הקודמים.
יום ד 18/2/48 היום,
כמו בכל יום, הכל התנהל בסדר. כבר שמים לב שהיום מתארך. בשעה 700 בבוקר יש כבר אור
יום, ורק ב 630 בערב נעשה חושך. היום התקיימה אסיפה, לא היו נושאים חשובים, רק נושא
חשוב אחד. לחברה אניטה מציקות חברותיה לחדר. החליטו לבחור ב"ועדת משפט" המורכבת מלייבצ'ו, חנה א. חנה ט. גולברג, הם ישפטו ויענישו
עד 24/2/48. אחרי האסיפה הולכים לישון ועוד יום עבר כמו קודמיו.
יום ה 19/2/48 היום
השכמתי מוקדם יחד עם מרצל הלר, גמרנו
"דף עברי" ראשון של החברה. אנו גם
נפרסם אותו היום בגלל שזה "יום עברית".
היום גם הופיע העיתון, אבל רק אחרי ארוחת הבוקר.
בצהרים קבלתי מכתב מה- 20 מהבית. שמחתי
איתו מאד. אחרי הצהרים גמרתי שיעורים, ובערב התכוננו לקראת קבלת שבת. בשעה
900 הלכנו כולנו לישון.
36-37-38 יום ו'
20/2/48 כאשר התעוררתי היום, כל מחשבותי היו
לקראת קבלת שבת. בבית הספר היה לנו שיעור מלאכה. אחרי הצהרים עזרתי להלר להכין צבעים
ופלקטים. כיסינו את החלון בעלית הגן [כך בתרגום, המקלידה] ושמנו את הרדיאטור. במשך כל שעות אחה"צ היינו עוסקים בהכנות. בערב,
בהתרגשות גדולה, שיכבה ג' התחילה, עשינו חושך,
המסך נפתח, על סדין לבן, כמו בסרט, ראו כתוב "שיכבה ג' מציגה". המסך נסגר
ומיד נפתח שוב ובחושך ראו מקלט רדיו והתחיל רדיו ז'ורנל. היו מספר הצגות, אני השתתפתי
בשתיים. שרו שירים, דוגי דיבר על "פרשת השבוע", שוב ראינו ז'ורנל (חדשות
רדיו). הכל הצליח. היתה תוכנית עשירה, בסוף הרגשתי שירד ממני עול כבד ואחריות. אחרי
קבלת שבת רקדנו "ולד" והיה נחמד. חילקו לנו סוכריות והיה כיבוי אורות.
שבת 12/2/48 היום השכמתי
מוקדם יותר מרגיל, בשבת השכמה היא בשעה 800, התחלתי לכתוב מכתב הביתה, אבל לא גמרתי
לכתוב. אחרי ארוחת הבוקר, לקחתי איתי מנת אוכל ויצאנו ל"שטרנד" (רחצה). בנין
גבוה 2 קומות, למעלה לנשים, למטה תאים לגברים. בריכת מים גדולה עם מקום מיועד לאלה
שאינם יודעים לשחות ומקום עמוק מיועד לאלה ששוחים. המים בבריכה פושרים. ליד נמצאות
מקלחות חמות וקרות. שם נפגשנו עם החברים שלנו. היינו במים עד שעה 100. שחקתי יחד עם
חברים בקרשים וצינורות. בשעה 100 ארוחת הצהרים, ישבתי יחד עם סנדר וסולי, נשארנו קצת
רעבים. חזרנו לבריכה, עד שעה 400, כשהחצוצרה משמיעה – זמן לצאת. התלבשנו וחזרנו הביתה,
יחד עם סולי וסנדר. היה קר מאד. הגענו רעבים וקפואים. אכלנו עוד משהו מהצהרים וכבר
מצלצלים לארוחת ערב. בשעה 700 היתה פקודת שבוע ובה השתתף גם המורה שלמה מן הארץ. על
פני ראו את הגאווה הגדולה כאשר הודיעו ששכבה ג' פרסמה עתון ראשון בעברית, "דף
עברי". אחרי הפקודה התאספנו בחדר של פנינה, שם המורה שלמה סיפר לנו בדיחה בעברית ואמר לנו שגם אנו נספר בדיחות
בעברית. היה מאד, מאד נחמד. אחרי כן שרנו שיר ערב וכולנו הלכנו לישון. חילקו לנו סוכריות.
עייפים מרוב פעילות נרדמנו ולא שמענו מתי עשו כיבוי אורות.
39-40-41 יום א'
22/2/48 היום היה יום קריר, התחלנו תורנות
בית לשבוע. בביתה ספר היה קר, כולנו התאספנו
ליד התנור. אחרי הצהרים עשיתי שיעורים
וגם סיימתי את המכתב הביתה. לא היתה שיחה בערב בגלל שרוב החברים היו בתורנות.
יום ב' 23/2/48 היום
לא היה קר כמו אתמול. בבית הספר הכל היה בסדר, כמו בכל יתר הימים. אחה"צ היה לנו
אורט. כרכנו את אישור התפילה הקרוע, לא גמרנו את המלאכה. עשיתי את שיעורי הבית וגם
שיחקתי קצת. בערב הלכתי להסתפר, שם נשארתי עד מאוחר. שיחה בשכבות לא התקיימה בגלל התורנות.
רק לשכבה ד' היתה שיחה. הם לא היו בתורנות. אחרי התספורת עוד למדתי קצת לקראת מחר.
הפעמון צלצל וכולנו הלכנו לישון. עבר עוד יום כמו שעברו כל הימים.
יום ג 23/2/48 היום
היה קר מאד. אחרי ניעור השמיכות וסידור המיטות, התפללנו והלכנו לארוחת בוקר, אחרי הארוחה
הלכנו לבית הספר. היה אצלנו מורה מן הארץ והוא בחן אותנו קצת. בצהרים הייתי תורן. אחה"צ
ניקיתי את כל חדרי האוכל יחד עם עוד 2 חברים. עשינו שיעורים למחר ואני גם עניתי למכתבו
של סילביו. בערב היתה שיחה עם יצחק, הכל על ידע בצופיות. שאלה: למה הצטרפת ל"צופים?
למה הצופה הוא ציוני? הגיעו למסקנות שונות, בהמשך היתה שיחה חופשית. הכל נגמר בשעה
800 והלכנו כולנו לישון.
יום ד 25/2/48 היום,
החל מהבוקר, כולם דיברו על האסיפה שתתקיים בערב בנושא השיתוף, בעיה שמעסיקה את החברה
כבר זמן רב. הבעיה שתהיה אולי בדיחה בעתיד. בבית הספר הכל עבר בסדר. אחה"צ היה
אורט. עשיתי שיעורי בית. אחרי ארוחת הערב התאספנו בחדר הבחורות וחיכינו, פנינה ויצחק
הגיעו והאסיפה התחילה. עוד העלו שאלות בענין, וניגשו להצבעה. בעד שיתוף א' – 11 קולות.
שיתוף ב' 14 קולות, ו – 31 קולות לשיתוף ג'. עכשיו כל אחד הרגיש שהוריד דאגה מליבו.
אבל זו לא החלטה לתמיד, הרי לא יכולים לפעול נגד 25 חברים. אחרי האסיפה הוכרז
"יום עברית" החל מהערב, כולל מחר. בשעה 900 כולנו הלכנו לישון. בסוף עבר
גם היום הזה שכל החברים חיכו לו. עבר יום ככל הימים, אבל חשוב מאד בשביל כל החברה.
42-43-44 יום ה'
26/2/48 היום יום עברית ואני כותב ביומן הזה בעברית. בבוקר עשינו רחצה בחדר הרחצה. הלכנו לבית
הספר. בשעה השניה כאב הראש למורה והיא הלכה לבית. בשעה השלישית היה לנו גאוגרפיה. אחה"צ
עשינו שיעורים ולמדנו בשביל מחר. בערב לא היה לנו כלום.,כי היינו בתורנות הבית. כך עבר גם היום
הזה כמו כל הימים.
יום ו' 27/2/48 היםו
לאחר ניעור השמיכות התפללנו ואכלנו ארוחת בוקר. הלכנו לבית הספר, המורה
היתה חולה עוד מאתמול ולא באה לבית הספר. שעה ראשונה למדנו עם המורה מילי אייזנשטיין,
שעה שניה למדנו עם המורה שלמה מן הארץ. בהתחלה הוא לימד אותנו שיר "שיר הנמל",
סיפר לנו עוד משהו מארץ ישראל, איך זה יום ששי (ערב שבת) בבית ספר בארץ. בסוף סיפר
לנו בדיחות יפות מאד. בשעה שלישית היה שיעור מלאכה עם המורה פאולה. בצהרים היינו בתורנות,
עשיתי את השיעורים. בערב לא היתה קבלת שבת בגלל שהחברים מהכתה של ברל הלכו לבית הספר
להיפרד ממנו לפני נסיעתו. חלק מן החברים הלכו להשתתף בקבלת שבת אצל תנועות אחרות. אחרי
שהחברים התורנות גמרו, התאספנו בחדרה של דינה. שם המדריך יצחק סיפר לנו איך צדים חיות.
היו דברים מפליאים. למשל בפה של לויתן סידרו מסעדה בצרפת. איש אחד נבלע ע"י לויתן,
הוצא ממנו חי, והוא סיפר איך היה לו שם. מאד מעניין היה לשמוע איך צדים פלים, נמרים,
אריות, הנחש בוע וחיות אחרות מהג'ונגל. נעשה מאוחר, גם החברים מבית הספר חזרו. כולנו
שכבנו לישון. חילקו לנו את הממתקים ואחד אחרי השני נרדמנו. עבר יום כמו האחרים. אומר
לכם "לילה טוב".
שבת 28/2/48 מדובר שאחרי
ארוחת הבוקר תהיה פקודה אבל בגלל שחלק מהחברים עסוקים בתורנות, זה נדחה. בזמן הזה עשיתי
אימוני ריצה עם שאול, גובי ודינה. בשעה 1100 התקיימה הפקודה. התכנסנו בשכבות בשורה
בעלית הגג. הפקודה התחילה. לא היו דברים חשובים. אח"כ שיחקנו קצת. הצטלמתי עם
דינה בשתי פוזות. למען המזכרת, אני רושם את תכנית השבוע של החברה:
יום א' – שיחה בשכבות
או לחברה
יום ב' – חוג יהדות
לחברה
יום ג' – מקהלה או ערב
משחקים או ערב חופשי
יום ד' – אסיפת החברה
יום ה' – שיחה לפי שכבות
או של החברה
יום ו' – קבלת שבת מכינה
שכבה אחת בשביל כל החברה
שבת בבוקר – חוג מדעים,
ספורט. בערב – פקודה.
45. החברה היתה מנוהלת
ע"י ועדות:
ועד תרבות – אריה, גדעון,
יוסף, חנה א. משה הרשטיג
ועד בריאות – משה קוק,
סלי סטרולוביץ, עזרה ראשונה: זהובה
ועד חדרנות – ארתור,
חנה ט'
ועד ספורט – גדעון,
זהובה, דודי, שאול
ועד גזברות – משה קוק
וחנה ט'
ועד מזכירות – אירה
לאחר שהועד הזה התפזר,
מיד נבחר ועד זמני. בהחלטת האסיפה הוא יישאר
קבוע.
הועד החדש מורכב:
ועד תרבות – דוגי גלאובק
וחנה א'
ועדת בריאות – מרדכי, יוכבד
ועד חדרנות – צ'איה וקלרה מ. עליית גג – בלימה וגינסברג
ועד קרן קיימת לישראל
– לאינאל, דגי וגינסברג
ועד ספורט – צ'וני,
זלמן, גינסברג, פוגל ושאול
ועד גזברות – דוני דינה
ועד מזכירות – מרדכי
ספרנית – לילי
השיתוף לא התפטר, נשארו
– בלה ודיתה.
א'ב'ג' 45 המשך שבת
28/2/48 בערב היתה תורנות. לא היתה לנו תכנית. חילקו לנו ממתקים והלכנו לישון. אחרי
כיבוי האורות, המדריכה מרים סיפרה לנו סיפור מ"ספר הג'ונגל". לאט, לאט, נרדמנו
כולנו.
יום א 29/2/48 הבוקר,
הפעמון צלצל להשכמה, אבל זיגי נכנס, העיר את דולברג ומסר לו תפקיד שועד החברה ינהל
את פעילות היום במקום המדריכים. עשינו השכמה – התפללנו, אף מדריך לא נראה בסביבה. אמרו
שיש ישיבה. גם לארוחת הבוקר לא הופיע אף מדריך. התפלאנו מאד. גם בבית הספר, פנינה לא
הופיעה לכיתה שלה, גם לאחר שחזרנו מבית הספר, המדריכים עדיין היו בישיבה ולא באו לארוחת
הצהרים. אחרה"צ כמה חברות ניסו לנחש, אולי תהיה "עליה" והמדריכים חייבים
להחליט מי יעלה. אבל הכל היו נחושים. כלום לא היה ידוע אבל היתה תדהמה. היום כמעט עבר
והמדריכים עדיין יושבים בישיבה. עבר היום, נגמרה הישיבה, ואין אנו יודעים כלום.
יום ב' 1/3/48 יום קריר,
אין כ"כ תכנית. שעמום במשך כל היום. וגם סבלנו קצת רעב. התחלנו להוציא עיתון של
השכבה בשם "הארץ".
יום ג' 2/3/48 אותו
דבר! משונה שלא היתה כל תכנית אבל עבדנו על העיתון של השכבה בשם "הארץ" כמעט
מחצית היום. את השמיכות ניערנו.
יום ד' 3/3/48 היה קר,
היינו רעבים, עבדנו על העיתון. היתה תדהמה שלא קראו לאסיפה. דברנו בינינו – על מה היה
הויכוח בישיבה שהתקיימה ביום א'. עבר היום, יגיע הלילה, חילקו לנו ממתקים ואמרנו לנו
"לילה טוב".
יום ה' 4/3/48 היום
יום שמש שמח, החברים חזרו אחרי הצהרים מבית הספר. עשינו תרגילים עם זיגי, הודיעו לנו
שבערב יהיה מפקד. עוד עבדנו קצת על העיתון "הארץ", הוא כמעט מוכן. בערב כל
השכבות התכנסו מאחורי הבניין והחל המפקד. זיגי הודיע שהתכנית הנוכחית של החברה – בוטלה,
ואין יותר שכבות. החברה תתחלק לשלושה גדודים, ומחנה אחד. המחנה שמו "נצרים"
בהדרכת מרים. גדוד אחד, שמו "תלמים" בניהול פנינה. גדוד שני, "היורה".
מנהל יצחק גדוד שלישי "במאבק" בניהול
זיגי. בכל גדוד יהיו שתי קבוצות. קראו את שמות
החברים לפי קבוצות וכך גם הסתדרו השורות. המחנה
חולק לשני אוהלים א' וב'. אני הייתי
בא'. אחרי המפקד היתה אסיפת המחנה. נרגשים
מאד, הלכנו לישון.
מכתב מס' 39
20/8/48 הורי היקרים, סבתי היקרה ואחי היקרים! הגיע כבר זמן הזכרונות. עברה שנה מאז
שעזבתי את בית הורי, עברה שנה ועוד יותר מאז שנפרדתי מקוקוצ'ה, מאבא ומסילביו, עברה
שנה מאז שנפרדתי מסבתא, עברה שנה מאז שנפרדתי מאנוצה. בעוד 14 יום תהיה שנה מאז שנפרדתי
מאמא. הזמן שותק ועובר. בדיוק לפני שנה התחילה ה"מושבה" ומיד גם נגמרה. המושבה
הזו השאירה הרבה זכרונות בחיי אדם. זה כבר שנה מאז שאנו מחכים ל"עליה" אבל
אותה שנה העשירה אותי בהרבה זכרונות. ב- 9 לאוגוסט, מודעה בפרוזדור: "חברים, היכונו!
מחר בשעה 500 בבוקר נוסעים למושבה". אני רואה שורה של חברים קוראים את המודעה
שעל הקיר. רשום גם הציוד שיש להכין לקראת המושבה. עד לערב הכל היה מוכן. העמסנו את
המטען על המכונית. הילדים הקטנים יותר נסעו במכונית. אבל אנו, בבוקר השכם, מסודרים
בשורה עם מקל ביד צעדנו למושבה. הדרך היתה חמימה, נעימה, שירים ושיחות שונות. במחצית
הדרך עשינו הפסקה לרבע שעה והמשכנו. ראינו הרבה דברים וענינים בארץ הזו המתועשת והעשירה.
אחרי הליכה של 2 ק"מ ובדרך רק הפסקה אחת, הגעתי למקום שם חיכה לנו המטען שהגיע
במכונית. התכנית התחילה מהרגע הראשון. הקימו 3 אוהלים. אוהל אחד קטן בשביל המזכירות,
אוהל גדול בשביל הבחורות, ואהל אחד גדול במיוחד ללינת הבחורים. האוהלים היו מטיב משובח,
לא חדר גשם. הקמנו גם עמוד גבוה מאד ועליו הדגל של התנועה. היו שומרים ליד הדגל ביום
ובלילה. שכחתי לכתוב לכם. ב"ביום התנועה" דינה עברה בחינה קשה בהצלחה רבה.
היה מעניין מאד במ"מושבה". היינו בערך 60 נפשות. היו מבחנים [?] –לא חובה.
אתה נשאל שאלות. המשימה הקשה ביותר היתה תחזוקת הבית. דינה עברה את הבחינה הזו ואיתה
עוד חברים רבים. אבל דינה היתה הטובה ביותר בכל הפלוגה. המדריכים ציינו את שמה בפקודה
לפני כל החברים. ביום האחרון של המושבה יש מפגן "יום ירוק". באותו יום, החברים
קושרים את המנהיגים, המדריכים, החברים מתנהלים
בעצמם, יכולים אפילו לפקד ולהעניש את המדריכים.
יום לפני כן, החברים בוחרים, ללא ידיעת המדריכים, ראש מחנה ומנהל היום. אני מבחרתי
להיות מנהל היום – היה לי קשה לנהל
50 חברים. דאגנו לאוכל באותו יום, לתכנית,
יחד עם ראש המחנה דאגנו שתהיה פקודה פעמיים באותו יום. שנינו היינו מפקדי הפקודה, להיות בראש השורה היה קשה, אבל ביצענו הכל. המושבה ארכה רק שלושה ימים. כל ערב הדליקו מדורה. הערב האחרון
היה נעים במיוחד. יחד עם כל אלה אשר השתתפו באותה מושבה, נזכרנו במושבת קיץ כאשר
ישבנו יחד ליד מדורה עם חברים מן הקן ושרנו. ב- 13/3 המושבה הזו נגמרה מחוסר אמצעים.
שם המושבה "מתגעגעים למולדת". המושבה תישאר סמל בליבנו. זו המושבה הראשונה
של הנוער הציוני בהולנד. אמנם המושבה נגמרה כבר, אבל הסמל שלה יישאר לנצח בליבנו. במלים
אלה אני מסיים את מכתבי זה אליכם, שלכם. הבן, הנכד, האחר, שמקווה לראותם בקרוב במדינה
החדשה, אפרים.
שמות
החברה מחולקת לארבע
שכבות: הגדולים, "א", צעירים יותר "ב", "ג'" הכי צעירים
"ד".
שכבה א כינוי עיר
יציאה
קליין רונל (ירחמיאל) פיצה ישפח אשפה בוטושני
צ'ובוטרו יצחק (זלמן) פודינג מיהאילני
רוזנצווייג יוסף תיש טקוצ'י
שיינר יצחק (יצה) טרליקה הודולני
הופמן גדעון (אובידילי) מטהלה בוזאוי
אוספלד לייבציוי (אריה) יען אפריקאי מטרה
דורני
ברקוביץ נחום (נמו) דינמו רדאוץ
גדליה ארתור (טולי) טורטוריקה אוקנה מורש
קוק מרצ'ל קמפו לונג
סגל אירה אופניים סוציאבה
פרשל דיטה בטוזה בוקרשט
הרשטיג דורה בטוזה אלבה
יוליה
מרדלר קלרה בכיינית מטרה
דורניי
סטרולוביץ סלי (ברכה) פיצה II
מרק בלה
טזלואן חנה פיאטרה, ניאמץ
שכבה ב'
גלאובק אליעזר (לימון) ז.א.ז.ל בוקרשט
גינזבריג איזידור (יצחק,
איזו) עוזי בוקרשט
ברקו יעקב (יענקל) סליבינוק פרלד
לוי דן פנטום ארד
דולברג מרדכי (מוקי) פאף בוקרשט
גוגול אפרים (פריידי) קיגל סוציאבה
הרשטיג משה בטלן, קוישלה וטרה דורניי
פלור פיליפ (דגי) דג וטרה
דורניי
ברקוביץ דינה פלטיצ'ני
שוארץ זהובה (דיציקה)
ארגינטרו חנה (נינה) פלטיצ'ני
לוזר אתי (יוכבד) פיאטרה ניאמץ
גדליסון סלי פאפוק
סגל לירי גרמפון
ברגמן סורי ומה
קלנר קלרה גורה הופוסולואי
שכבה ג'
רוזנברג דוד מוצלאי, ברוסקומוי ווטרה דורניי
טוקר טיבריו (טיבי) רצ'ילה גלץ
הלר מרצ'ל חשמלאי פוקשני
פולק צבי (הרש) פיטיק (גמד) ווטרה
דורניי
רבינוביץ דולפי בוביקה וסלואי
פוגל פליקס פייגלה סוצ'יאבה
שולדינר דוד סמרנדקה סירט
סטרולוביץ בתיה (בטי) בוקרשט
נויברגר רחל (רשלה) בוקרשט
שרף חיה ביסטריצה
סולומון מירי (מרים) סיגישורה
גדליה ילנה אוקנה
מור [?]
שכבה ד'
אברם סימון ווריצ'ה/סנאי בראילה
איצקוביץ שאול קבצן בוקרשט
איצקוביץ מריטה (מרגלית) בוקרשט
סולומון גובי (גבריאלה) סיגישורה
כהן רנה בוקרשט
טוקר שוילי (שלמה) שמיליקל גלץ
סנדר גדליה (סנדו) פלמנזילה (רעתבן) אוקנה מורשלואי
גינסברג ארמנד אהרון שוריצ'ל (עכברון) בוקרשט
מנדלוביץ אהרון סמרנצ'קה וטרה
דורניי
ארגינטרו יהודית (דיתה) בלרינה בוקרשט
דוד ספרנצה (תקווה) יאסי
ברש ברכה (אניטה) בוקרשט
אוסטפלד בלומה (בלימציו) מוצ'יקה וטרה דורניי
קליצ'ר פרלה (פאולה) קורה הומורולואי
לקנר מרצ'ל וטרה דורניי
רייפר מרים אורדיה
שוורץ בלומה (בלומצ'יקה) פלושטי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה